(Last Updated On: 30/09/2020)

הכנת תאי הנבטה

 

אני מגדל מזרעים בעיקר צמחים טורפים מהסוגים דיונאה, טללית ושופרית.
מרבית צמחים אלה מתאימים לגידול במרכז וצפון ישראל ללא תנאים מיוחדים, ולכן אין בעיה להנביט אותם.
אם ברצונכם להנביט כדניות, צפלוטוס, הליומפרות וצמחים שדורשים תנאים מיוחדים, יש לקרוא עליהם ולהנביט אותם בתנאים שונים.

השלב שלפני

דבר ראשון – קראו מה התנאים הנדרשים לטובת הנבטת זרעים.
ישנם זרעים של זנים שונים, הדורשים תנאים מקדימים, על מנת שהזרע יוכל לנבוט.
שלב זה נקרא סטרטיפיקציה.
בשלב זה השכבה החיצונית של הזרע נשחקת, ומאפשר לזרע לנבוט.
בעולם ידועים כל מיני שיטות סטרטיפיקציה, כמו שריפה (כן – עם אש), שחיקה מכאנית (כמו עם נייר שיוף), קירור וכד’.

שופריות, לדוגמא, דורשות תקופה במצע לח ומקורר, לפני שיתחילו לצמוח באביב.
רוב טלליות שניתן לגדל מזרעים לא דורשות כלל סטרטיפיקציה.
בכל מקרה, יש לבדוק כל צמח וכל זן, ולתת להם את התנאים המקדימים הנדרשים.

הכנת תאי ההנבטה

לאחר שהזרעים עברו את הסטרטיפיקציה המתאימה, אפשר להתקדם להכנת תאי ההנבטה.
הרעיון – להכין מצע לח, חמים (או קריר – בהתאם לצמח), ועם הרבה אור עקיף.
ישנם שני סוגי תאי הנבטה שאני עושה בהם שימוש.
הראשון – תא הנבטה שכולו מלא מצע, ועליו אני מפזר את הזרעים.
השני – תא הנבטה שמכיל עציצים עם מצע בתוך מים, ובתוך כל עציץ סוג צמח שונה.

במדריך זה אציג תא הנבטה לעציצים, אך העקרון זהה.

ראשית, בוחרים כלי שהוא מספיק עמוק לעציצים. כמה זה מספיק עמוק? מספיק שהעציצים וצמח קטן שיצמח בהם יהיו מתחת לשפה העליונה שבו.
את הכלי הזה ואת העציצים אני שוטף היטב עם מים, ומחטא עם כלור ללא בישום וללא תוספות כמו נוגד עובש.
לאחר החיטוי, עוד שטיפה טובה מאוד עם מים, על מנת להסיר שאריות כלור.
לאחר מכן, אני מכין את העציצים כרגיל.
לוקחים את העציץ ומכניסים בתחתית רשת יתושים מניילון (לא מתכת!!!) על מנת למנוע בריחה של המצע לתוך המים.
את המצע אני מכניס בעדינות, ולא מהדק (בניגוד לצמח גינה רגיל). אני משתמש בתערובת הסטנדרטית לגידול צמחים טורפים.

לוקחים את העציץ ודופקים את התחתית פעם-פעמיים על השולחן – לא חזק מדי. דפיקה זו דוחסת קצת את המצע כלפי מטה, ומסירה בועות אוויר לכודות. בועות אוויר עלולות להיות כר פורה לגידול עובש, ציאנובקטריה ואחרים, וימנעו את העלאת המים מהתחתית אל פני המצע.
אם רכשתם את הזרעים, סביר להניח שיגיעו במעטפות נייר קטנות, או בתוך כיסי פרגמנט. שימו לב שמאוד קל שזרעים מסוג אחד יעופו לעציץ של צמח אחר, ולכן אני זורע בכל עציץ בנפרד, תוך שימוש באזור אחר הנפרד מכל שאר העציצים.
בנוסף, אני דואג לנקות את הידיים שלי היטב בין כל סוג צמח שאני זורע, כדי שלא יהיו זרעים טרמפיסטים שיגיעו לעציץ הלא נכון.
מפזרים את הזרעים בצורה אחידה על פני המצע, ללא כיסוי, ולא יותר מדי בכל עציץ. אם מדובר בצמח גדול יחסית, כמו שופרית, אני אוהב מרחק של כסנטימטר – סנטימטר וחצי בין כל זרע. בגלל גודל זרעי טלליות אין פאשרות לשלוט במרחק בין הזרעים, ולכן אני מזר אותם בצורה אחידה, ולאחר שהם גדלים אני מדלל.

עם סיום פיזור הזרעים, אני מרסס בצורה מאוד עדינה עם מים מזוקים. הריסוס עוזר להגביר את הלחות על המצע, וכן עוזר להכניס את הזרעים לתוך השכבה העליונה של המצע.

כאן בא שלב מאוד חשוב – כל עציץ שאני זורע בו, אני מתייג – רושם על לוח פלסטיק את שם הצמח, ותאריך הזריעה. אני משתדל לציין גם פרטים נוספים, כמו סוג המצע ומקור הצמח, כדי שלא אשכח. מאוד קל לשכוח איזה צמחים זרעתי באיזה עציץ, וחלקם כל כך דומים, שאין סיכוי להבדיל בינהם בשלב הראשון של חייהם.

את כל הכלי החיצוני, עם כל העציצים, אני סוגר עם ניילון נצמד, ומניח במקום שיש לו אור רב, אבל לא שמש ישירה. שמש ישירה תחמם יותר מדי את פנים כלי ההנבטה, ותגרום לבישול הזרעים והצמחים הצעירים, כך שימותו מאוד מהר.

לאחר שהצמחים מגיעים לקוטר של כחצי סנטימטר, אני מנקב חור אחד או שניים בניילון הנצמד, ובכך מתחיל את תהליך האיקלום שלהם לתנאים החיצוניים וללחות הנמוכה יותר שיש בחוץ.

כל שבוע אני מוסיף עוד שניים-שלושה חורים, עד שהניילון כולו מחורר. מדובר בתהליך שלוקח כחודש וחצי.