הצמחים הטורפים של ירון

טיול ביצות ארצות הברית 2025 – Garcon Point Water Management Area

נערך לאחרונה בתאריך 27/02/2026

בית גידול גדול באזור מערב פלורידה, במישור החוף ליד מפרץ אמריקה (מפרץ מקסיקו), המהווה בית גידול לשופריות, טלליות וחמאיות

לבית הגידול ישנן שתי נקודות כניסה עיקריות שמהם ניתן לגשת למסלולי ההליכה עם פיצול, מעין לולאה, המאפשרת ללכת רק בחלק מהאזור. אנחנו החלטנו להתחיל בכניסה הדרומית, לטייל צפונה לאורך צד אחד של הלולאה, ואז לחזור דרך השביל השני בלולאה.

כשהגענו – הדבר הראשון שעשינו הוא להתמגן נגד קרציות. אזור זה ידוע כמוכה בקרציות היכולות להכנס בכל כפל בד ומסוגלות לטפוס טרמפ חזרה למלון. ריססנו את עצמנו היטב מנעל ועד חולצה וכובע בחומר דוחה קרציות (ושאר חרקים) שמכיל DEET. לא בטוח שזה מאוד בריא, אבל… זוכרים את מאיר אריאל?

הגענו לתחילת המסלול ונכנסנו לחורשה קטנה. השביל היה ברור ומסומן במידה מסויימת, כך שהצלחנו להתמצא. מהר מאוד החורשה הפכה לשדה עשב גבוה – ללא צל. בכלל. הכובע הפך להיות אחד האביזרים החשובים ביותר במסלול הזה.

לקרוא למקום “ביצה” – לא כל כך נכון. אזור זה הוא יותר כמו שדה גדול עם מקטעים של עצים היוצרים אזורים מוצלים. המים מגיעים פעמים רבות מגשמים רבים שיורדים באזור ומציפים הכל. השדה עצמו מלא בעשבים גבוהים המסתירים את היופי הפראי.

דקה-שתיים לתוך השדה ואנחנו נתקלים בשופריות הלבנות הראשונות שלנו. ואז עוד ועוד… כל השדה היה מלא בראשים אדומים-לבנים מבצבצים מעל העשביה. כתוצאה מהשמש הבהירה השופריות באזור זה היו אדמדמות ביותר. לא ראינו הרבה פרחים, אבל המעט שראינו היו כבר בשלבי סיום.

מדי פעם חזרנו לאזור מוצל, ושם הצלחנו למצוא מגוון צמחים מעניין נוסף – סחלבים, היביסקוס ועוד…

המשכנו בדרכנו תוך שאנחנו מתפעלים מכמות השופריות, אבל בכל הזמן עיני חיפשו על האדמה את החמאיות הנסתרות. הבטחתי לעצמי שאמצא אותן. אבל… טלליות ועוד טלליות. העלים האדומים של הטלליות בלטו דרך העשבים, אך לא מצאתי ולו חמאית אחת.

כאשר הגענו לבסוף לנקודת הכניסה הצפונית אשתי היקרה סבלה מאוד מהשמש היוקדת והחליטה להמתין לי שם על מנת שאחזור לרכב ואבוא לאסוף אותה. השארתי אותה בנקודה זו והתחלתי ללכת במהירות כפולה חזרה לרכב.

ראשי שופרית לבנה S. leucophylla מבצבצים בעשב הגבוה

במהלך ההליכה המשכתי לשמור על עיניים מושפלות על מנת לאתר את החמאיות, עד כדי כך שכמעט והלכתי לאיבוד כי לא שמתי לב לסימון השבילים…

אבל לשמחתי הרבה – מצאתי את החמאיות הנסתרות. מכל המקומות – כמעט דרכתי עליהן על שביל ההליכה – בדיוק במרכז השביל, בתוך הצמחיה שצמחה היכן שגלגלי רכבים לא עברו… מהר מאוד שלפתי את המצלמה והקדשתי כמה דקות לצילום החמאיות (שלצערי לא היו בפריחה).

אחרי דקות ארוכות נוספות של הליכה הגעתי חזרה לחניון הדרומי ולרכב. פרקתי את הציוד, שתיתי מים (הרבה…), ונסעתי לאסוף את אשתי. הייתי צריך לנחש – היא היתה בעיצומה של שיחה עם חמותי ואני מפריע להן…