צמח קוברה, או בשמו דרלינגטוניה קליפורניקה, זכה לשמו בזכות צורתו המיוחדת, המזכירה נחש קוברה זקוף לפני תקיפה. הדרלינגטוניה מושך את הטרף ואז מתעתע בו, עד שהם נופלים באפיסת כוחות למותם.
גילוי נאות – לי אין נסיון בגידול דרלינגטוניה, וכל המידע המובא כאן מתבסס על מידע שפורסם על ידי מגדלים שונים וחוקרים. אני מנסה בשלב זה לגדל את הדרלינגטוניה עם הצלחה מסויימת בהנבטה, ואעדכן בהמשך את המדריך בהתאם להצלחתי.
צמח הדרלינגטוניה הוא היחיד במשפחתו, ואין לו מינים שונים. היא גדלה באזורי ביצות ועל גדות נחלים בצפון קליפורניה ואורגון. ישנם מופעים להר הגבוה, ומופעים הגדלים לאורך החוף, ולכל מופע תנאים שונים. המופע הנפוץ בשוק המסחרי הוא מופע החוף אשר דורש תנאים קרירים יותר, ועל תנאים אלה אפרט יותר בהמשך. מופעי ההר אוהבי טמפרטורות חמימות אינם נפוצים היום בשוק המסחרי. הם התרגלו לאדמה חמימה יותר וטמפרטורות סביבה גבוהות יותר.
הצמח קיבל את שמו המדעי בשנת 1853 – דרלינגטוניה קליפורניקה, על שם בוטניקאי מפנסילבניה בשם ד”ר וויליאם דרלינגטון.
לדרלינגטוניה ריזום (קנה שורש), אשר ממנו יוצאים העלים. הריזום יכול להתפצל ולפתח מספר נקודות צמיחה. מהריזום גם יוצאות שלוחות צמיחה. שלוחות צמיחה אלו ייחודיות לדרלינגטוניה בקרב הצמחים הטורפים. השלוחות מתפתלות על גבי הקרקע או מתחת לה, ומהן מתפתחים צמחים חדשים – זהים גנטית לצמח המקורי. צורת רבייה זו מאפשרת לדרלינגטוניה להתפשט במהירות על פני אזור שלם ולאכלס אותו, לעיתים תוך שהצמח מתגבר על מכשולים כמו אבנים גדולות.
הדרלינגטוניה אוהבת לפתח מושבות במהירות, באמצעות שלוחות אלה. גובה הצמח יכול להגיע עד 80 ס”מ.
בצעירותה, הדרלינגטוניה תצמיח עלים קטנים בצורת צינור, ללא הצורה האופיינית. לאחר שנתיים-שלוש יתחילו לצמוח עלים בעלי צורה אופיינית.
ישנם שלושה מופעים מוכרים לצמח הדרלינגטוניה:
לדרלינגטוניה מחזור חיים המוכתב על ידי עונות השנה. בתחילת האביב יופיע עמוד פריחה, בודד לכל צמח, אשר יתפתח לפרח מרהיב ומיוחד. לאחר הפריחה, יופיעו שני עלי מלכודת גבוהים. אלו בדרך כלל העלים הגבוהים ביותר שיש לצמח באותה העונה. בהמשך יתפתחו עלי מלכודת נוספים, אך נמוכים יותר. בסתיו הדלרינגטוניה תאט את צמיחתה והיא תכנס לתרדמת. בזמן התרדמת העלים ימשיכו להיות ירוקים וייבצעו פוטוסינטזה. בסוף החורף ותחילת האביב עלים אלו ייפלו הצידה וישחימו, יחד עם בוא עמוד הפריחה החדש.
לדרלינגטוניה עלים המשמשים כמלכודות, בדומה לשופרית הצפון אמריקאית Sarracenia – עלה ארוך בצורת גליל, אך בקצהו ישנה כיפה, ובתחתית הכיפה פתח קטן. בבסיס הכיפה ניתן לראות זוג “כנפיים”, או עלים בצורת “שפם”. “שפם” זה, בשילוב תצורת הכיפה והמלכודת הזקופה, מאוד מזכירים את נחש הקוברה רגע לפני התקיפה, ומכאן שמו הנפוץ – צמח הקוברה או שופרית הקוברה. בתקופת הצמיחה, הדרלינגטוניה יצמיח עלה חדש כל 2-4 שבועות.
ל”שפם” יש תפקיד מאוד חשוב. מבסיסו מופרש צוף בכמות רבה, אשר מכסה את ה”שפם”, וריח הצוף המתקתק מופץ לכל עבר. חרקים נמשכים אל ריח הצוף, ונוחתים על העלים על מנת ליהנות מהנקטר המתוק. בעודם נמשכים לבסיס ה”שפם”, שם הצוף נמצא בריכוז הגבוה ביותר, הם מתקרבים לפתח המלכודת הנמצא בתחתית הכיפה, בדיוק מעל ל”שפם”. על גג הכיפה ניתן למצוא חלונות לבנים-שקופים, שתפקידם לתעתע בחרקים. לאחר שהחרק אכל מהצוף, הוא ירצה להמריא לכיוון השמיים. חלונות אלו גורמים לחרק לחשוב שהשמיים כלפי מעלה, והחרק מתעופף כלפי מעלה, הישר לתוך פתח המלכודת. אבל – מעטי מעט הם החרקים הנופלים במלכודת. רק כשני אחוזים מכלל החרקים המבקרים נלכדים.
לאחר כניסת החרק האומלל לתוך הכיפה, הוא מגלה למעשה שאין לו כמעט לאן להגיע – מלמעלה, החרק לא מבחין בפתח שמתחתיו, כי הוא רואה את ה”שפם” הכהה בהשוואה ל”חלונות” הבהירים, כך שהחרק לא מעלה בדעתו שזוהי הדרך החוצה. בעודו מתעופף בתוך הכיפה, הוא מתעייף, ובסופו של דבר הוא נופל פנימה לתוך הצינור הארוך. פנים הכיפה וחלקו העליון של הצינור חלקים לחלוטין ומכוסים מעיין שעווה, כך שלחרק אין היכן להיאחז ולהתאושש. לאחר הנפילה פנימה, הוא מגלה שהחלק התחתון של הצינור מכוסה שערות ארוכות הפונות כלפי מטה, אשר מונעות מהחרק לצאת, ו”מעודדות” אותו להמשיך בדרכו פנימה.
תחתית הצינור מלא בנוזל, וחרק שהגיע לכאן פשוט יטבע באפיסת כוחות, בעודו מנסה להתגבר על השערות. בתוך הנוזל חיים מיקרו-אורגניזמים, ויצורים זעירים, שתפקידם לאכול את הטרף ולפרק אותו לגורמים. לאחר פירוק החרקים, צמח הדרלינגטוניה ניזון מהפרשות היצורים. תופעה מעניינת שנצפתה בדרלינגטוניה – ככל שיש יותר טרף, כך הצמח מפריש יותר נוזל להטבעת הקורבן.
פרח הדרלינגטוניה מיוחד. הפרח מופיע עם בוא האביב, בחודשים אפריל עד יוני, בהתאם למזג האוויר באזור. בישראל הפרח יכול להופיע אפילו במרץ. לכל צמח יהיה פרח אחד בלבד. בפריחה, הפרח יהיה הפוך, כלפי מטה, ולו חמישה עלי גביע ירוקים ומוארכים, וחמישה עלי כתרת בגווני ארגמן. עלי הכותרת מחוברים בינהם, אך יש להם פתח באמצע האזור המחובר, ובקצותיהם הם נפרדים ומאפשרים כניסת חרקים אל תוך הפרח עצמו. במרכז עלי הכותרת נמצאת השחלה, וממרכזה יוצאת הצלקת. מסביב לשחלה מפוזרים האבקנים. הצלקת הופכת לפוריה יום או יומיים לאחר פתיחת הפרח, והאבקה תהפוך לזמינה בו בזמן. הצלקת תישאר פוריה לתקופה של כשבעה ימים. לאחר ההפרייה, משך הזמן להתפתחות זרעים יכול להיות עד ארבעה חודשים. לאחר ההפרייה, הפרח יזדקף והפרי יהיה מעל עמוד הפריחה. את הפרחים ניתן להפרות בצורה ידנית בתקופת פריון השחלה, על מנת לקבל זרעים.
את צמח הדרלינגטוניה ניתן להרבות בשלוש דרכים. הראשונה והקלה ביותר – ייחורים – הדרלינגטוניה תוציא שלוחות עם נקודות צמיחה חדשות, שניתן לפצל מצמח האם. השניה היא באמצעות פיצול – את הריזום ניתן לפצל במידה ויש עליו יותר מנקודת צמיחה אחת.
השלישית והארוכה ביותר היא על ידי הנבטת זרעים – את הזריעה יש לבצע בסתיו על גבי מצע לח של ספגנום, ולהכניס למקום קריר, דוגמת מקרר. באביב יש להוציא את הזרעים מהמקרר, ולהנביט בתנאים כמו צמח בוגר. ניתן גם להעמיד את עציץ מלא בספגנום לח עם זרעים בחורף בחוץ, במקום מוגן מהגשם. צורה זו דומה יותר לתנאי הטבע, ותאפשר לצמח לנבוט בזמן הטוב ביותר מבחינת אורכי היום והטמפרטורות. בבוא האביב והעליה בלחות ואורכי היום, הנבט יצמח. צמחים שתקבלו מנביטה בתנאי חוץ בדרך כלל יתאימו יותר טוב לתנאי מזג האוויר המקומיים.
גילוי נאות – לי אין נסיון בגידול דרלינגטוניה, וכל המידע המובא כאן מתבסס על מידע שפורסם על ידי מגדלים שונים וחוקרים. אני מנסה בשלב זה לגדל את הדרלינגטוניה עם הצלחה מסויימת בהנבטה, ואעדכן בהמשך את המדריך בהתאם להצלחתי.
בגלל מקום גידול מוגבל במערב ארה”ב, ובהיעדר גיוון בין מינים, צמח הדרלינגטוניה נמצא בסכנה. צמצום אזורי המחייה לטובת מכרות ניקל ומגורי אדם, והסטת מקורות מים לשימוש בני אדם הביאו לצמצום האוכלוסיות בטבע. גם מניעת שריפות יער הביאו לצמצום אוכלוסיות הדרלינגטוניה עקב תהליך של ייעור וצמיחת שיחים גבוהים, שהביאו להצללה של אזורי המחייה.
הדרלינגטוניה אוהבת לצמוח באזורים בעלי זרימת מים איטית על פני השורשים, טמפרטורה קרירה, ולחות גבוהה יחסית. בישראל קשה עד מאוד לגדל את הדרלינגטוניה, בעקבות התנאים האלו, שכן היא תסבול בטמפרטורות הקיץ שלנו. אני אישית טרם פגשתי מישהו שהצליח לאורך שנים לגדל דרלינגטוניה בישראל. בקיץ, הדרלינגטוניה אוהבת טמפרטורות של עד 24 מעלות, כאשר היא יכולה לעמוד בפני קפיצות מזדמנות בטמפרטורה עד 28 מעלות, ובלבד שתקבל בלילה צניחה של כעשר מעלות.
רצוי לגדל את דרלינגטוניה בטרריום גבוה או באוהל גידול. הדרישות לטמפרטורות נמוכות יחסית, תאורה חזקה ולחות גבוהה, מגבילה את הגידול לסביבת גידול מלאכותית ונשלטת. יש לשמור על טמפרטורת יום סביב 22-24 מעלות, עם נפילה של 8-10 מעלות בלילה, ו-60-70% לחות. לא לשכוח לדמות את עונות השנה, על מנת שהצמח ייכנס לתרדמת עם בוא הסתיו.
הדרלינגטוניה אוהבת אור בהיר וחזק. אבל – בישראל שלנו, כדאי להצל מעט על הצמח, על מנת למנוע שריפת מלכודות ועלים. בעקרון, ככל שהוא יקבל יותר אור, הוא יציג יותר גוונים של אדום, ה”שפם” יאדים ויפיק יותר צוף. במקומות בהם אין מספיק אור הדרלינגטוניה יסבול, ויהיה ירוק יותר, ונמוך יותר.
את הדרלינגטוניה מומלץ לגדל ב100% ספגנום, או בתערובת של ארבעה חלקים ספגנום וחלק אחד פרלייט, כאשר מים קרירים זורמים כל העת מסביב לשורשים. על מנת לקרר את המים אפשר לעשות שימוש במקרר אקווריומים, או מזרן לח שיקרר את המים הזורמים עליו. שיטות נוספות להפחתת עומס החום על השורשים הם שימוש בעציצים לבנים, ופיזור חול קוורץ בהיר מעל מצע הצמח, על מנת להחזיר אור. מדי פעם, כדאי להשקות את העציץ מלמעלה במים קרירים, כדרך נוספת לקרר את המצע והשורשים. כדאי לשמור על מצע ברמת חומציות של כ-6.5-7ph.
שימרו על לחות של 60-70% מסביב לצמח, עם תנועת אוויר טובה, כדי למנוע התפתחות עובשים, פטריות ומזיקים אחרים. קוטר העציץ צריך להיות גדול משמעותית מגודל הצמח, על מנת לאפשר לשלוחות להתפתח ולהצמיח צמחים חדשים.
בסוף החורף, בחודש ינואר, כאשר הדרלינגטוניה עדיין בתרדמת, זה הזמן לשתול אותה מחדש, ואף לפצל אותה במידת הצורך.
בדרך כלל הדרלינגטוניה תלכוד מספיק חרקים, ללא צורך בהאכלה נוספת, אך מדי פעם ניתן לזרוק פנימה תולעי דם יבשות וחרקים מזדמנים.
International Carnivorous Plant Society
CARNIVOROUS PLANT WEB RING
© כל הזכויות שמורות לירון רז. המידע המוצג באתר לא מהווה הבטחה להצלחת גידול צמחים טורפים, אלא קווים כלליים בלבד לגידולם.