צפלוטוס הגביעים, צמח מיוחד שמקורו באזור קטן באוסטרליה, מהווה את אחד מהצמחים המעניינים ביותר לגידול, גם אם מאתגר. בפוסט זה אני מסביר מעט על הצמח, והנסיון שלי לגידולו.
צפלוטוס הגביעים מגיע מאזור חופי דרום-מערב אוסטרליה, ורק שם הוא גדל באופן טבעי. האקלים באזור הוא אקלים מזרח תיכוני, אך עם הפרשי טמפרטורות יום-לילה ניכרים, גם בקיץ כמו גם בחורף. הצמח נפוץ בביצות רבות באזור זה, אך בכולם הוא חי בתנאי מחייה זהים – באזורים היבשים יותר של ביצות ואזורי ניקוז, בצידי דרכים לאורך תעלות ניקוז ובקרקעות לחות, אך לא רטובות. הקרקע החומצית או החולית לחה בקיץ, אך רטובה בחורף.
זהו אחד הצמחים הנחשקים ביותר באוספים פרטיים, בזכות המראה כמו גם בזכות האתגר בגידולו לאורך מספר שנים. באוספים ישנם מופעים שונים של הצמח, כמו הענק של האמר, בעל כדים גדולים במיוחד, אך בכל המקרים, עדיין מדובר באותו הצמח, בעל מופעים שונים, ולא בזנים שונים.
אציין שאני מגדל את הצמח החל מאפריל 2016 בהצלחה חלקית, ועיקר המידע כאן מקורו בספרות ובדיווחים של מגדלים מרחבי העולם.
החל מהאביב ועד לסתיו הצפלוטוס יצמיח כדי מלכודת. הכדים צרים, בגובה של עד כחמישה סנטימטרים (בהתאם למופע), ויוצאים מהריזום. החלק החיצוני של הכדים מעט שעיר, ולכדים “סולם” בחזית המסייע לכוון חרקים שוכני קרקע להגיע אל תוך הכד. הכדים יכולים להופיע במספר צבעים – החל מירוק בהיר, ועד אדום עז. כעקרון, ככל שהצפלוטוס חשוף ליותר אור, כך הכדים יהיו אדומים יותר, אך קטנים יותר.
מכסה המלכודת מגן מפני כניסת גשם, ובתקופת יובש המכסה נצמד לפי המלכודת על מנת למנוע אבדן נוזלים כתוצאה מהתאיידות. המכסה כולל בדרך כלל שלושה פסים לבנים, המהווים חלונות במבט מתוך הכד. “חלונות” אלו משמשים לבלבול טרף, ובזמן שזה מנסה לברוח דרך החלונות ונתקל במחסום, חוזר ונופל לתוך הכד עצמו.
מסביב לכד ישנם שיניים בולטות הנכנסות מבחוץ פנימה. בקצה הפנימי של השיניים האלו ישנה הפרשה של צוף, המושך חרקים. חלקו העליון של הכד מכוסה בשערות עדינות וחלקות הפונות כלפי מטה, ומשמשות גורם ה”עוזר” לחרקים להחליק אל תוך המלכודת, ומונע מהם לטפס כלפי חוץ.
חלקו התחתון של הכד חלק מאוד, ללא כל אחיזה לחרקים המנסים להמלט מנוזלי העיכול שהכד מכיל. בחלק זה נמצאים תאים שמפרישים אנזימים, ותאים אחרים הקולטים את חומרי התזונה מהטרף.
בסוף האביב הצפלוטוס מפיק עמוד פריחה יחיד בגובה של עד 90 ס”מ, שעליו יתפתחו פרחים לבנים רבים. בכל עמוד פריחה ייצאו לסרוגין מספר צברים של 2-5 פרחים. הפרחים הינם דו-מיניים, ומפרישים צוף, המושך את החרקים המאביקים אליהם. בגידול, ניתן לבצע האבקה עצמית על מנת לקבל זרעים מהפרחים.
ניתן להאכיל בתולעי דם מורטבות. אם אתם מגדלים את הצפלוטוס בחוץ, ייתכן והצמח ילכוד חרקים לבד, אך שימו לב להימצאות נמים, העלולים לרמוז גם על כנימות.
International Carnivorous Plant Society
CARNIVOROUS PLANT WEB RING
© כל הזכויות שמורות לירון רז. המידע המוצג באתר לא מהווה הבטחה להצלחת גידול צמחים טורפים, אלא קווים כלליים בלבד לגידולם.
4 Responses
אין לי מקום בעציץ להשקות מלמלעלה משום שהמשטח העליון מלא בגביעי הצמח, האם אפשרי להשקות השקייה תחתית עם כמות שתתייבש ותספג לאדמה?
יניב שלום,
אני ממליץ במקרה כזה לשקול להעביר את הצפלוטוס לעציץ יותר גדול.
השקיה מהעציץ למעלה עוזרת לרענן את האדמה, ולשטוף חומרי הזנה שיכולים להצטבר במצע.
ירון
ירון שלום,
קניתי צפולוטוס אך אני לא מצליח לקבל מידע כנדרש על איך להשקות אותו ואני חושש שזה משפיע על ההתפתחות לו.
האם עבור הצפולוטוס לשים פחות מים בהשקייה תחתית על מנת שלא שיהיה יותר ספוג במים(בהשוואה לצמחים כמו דיונאה וטללית שאני שם להם מים בתחתים באופן קבוע ולא נותן לתחתית להתייבש)
תודה מראש
יניב שלום,
צפלוטוס, כמו רבים מהצמחים הטורפים, אוהב מצע לח עד רטוב.
עם זאת, יש לאפשר למים להתייבש מדי פעם, ורק אז הוסיף.
את המים שאתה מוסיף אני ממליץ להשקות למצע שמסביב לצמח, ולא על הצמח עצמו, עד שיתנקז לקערה.
אני ממליץ גם שבאופן קבוע תהיה זרימת אויר מסביב לצלוטוס, על מנת לסייע במניעת התפתחות עובשים על עליו, שעלולים להרוג את הצמח.
ירון