הצמחים הטורפים של ירון

טיול ביצות ארצות הברית 2025 – Okefenokee Swamp

נערך לאחרונה בתאריך 31/01/2026

ביצת אוקיפינוקי היא עולם מים מופלא המשתרעת בין ג'ורג'יה לצפון פלורידה, ומכילה מגוון מרשים של טורפים - בעלי חיים וצמחים

בחרנו להשקיע נתח גדול מתקציב הטיול בסיור פרטי בן 4 שעות בביצת Okefenokee, לאור הגודל שלה, והזמן שניתן לבלות בה בחקר צמחים טורפים. בארי רייס בילה כאן כמה ימים בחקר צמחים טורפים, ולנו היו רק כמה שעות. במקור תכננו לקחת קאנו ולשוט על גבי הביצה עם מדריך פרטי. הזמנו את הסיור מראש עם החברה שאראית לניהול השמורה.

שמענו הרבה על הביצה המרשימה הזאת, ועל כך שלאורך הכניסה אליה כבר ניתן למצוא צמחים טורפים, אך אלו שאמרו זאת כנראה הגיעו לחלק הדרומי שלה, שכן אני לא ראיתי צמחים טורפים בכביש המוביל לשמורה. כאן המקום לציין שישנן שתי אפשרויות לביקור בביצה – מהצפון (ג’ורג’יה) ומהדרום (פלורידה). מכל כיוון אפשר להבחין בצמחים שונים, ומכאן ההסבר שלא מצאנו את כל רשימת הצמחים הטורפים בביצה.

הגענו שעה מוקדם ממה שהזמנו, והמדריך מאט פגש אותנו ואמר שזה אפילו מעולה, כי הזבובים הנושכים עדיין לא יצאו. הוא גם המליץ לקחת סירת מנוע כדי שנספיק לראות את הצמחים הטורפים במקום קאנו. כדי להספיק לראות יותר צמחים טורפים? ברור שהסכמנו ותוך עשר דקות עלינו לסירה ממונעת.

ביצת אוקיפינוקי ידועה בקרב מגדלי צמחים טורפים כי ישנם זנים של צמחים טורפים הייחודיים לה, ואפילו גדולים מזנים מקבילים אחרים. לדוגמא – Sarracenia minor var. okefenokeensis הגדולה משמעותית מהזן Sarracenia minor var. minor. בנוסף, אמורים להיות צמחים טורפים רבים אחרים בביצה שקיוויתי לראות.

הביצה עצמה שונה מהביצות האחרות שביקרנו בהן, בכך שהיא כולה תחת מים. גובה המים לפחות מטר. הביצה עצמה היא גם ייחודית בכך שמקור המים אך ורק מגשמים שיורדים בביצה. אין כניסה של נחל או מקור מים תת קרקעי שמזין את הביצה – היא נתונה כולה לחסדי מזג האוויר. כאשר יש בצורת, גובה פני המים יורדים משמעותית.

שופרית החלונות S. minor var okefenokeensis

אמכיוון שאין זרימת מים פנימה לביצה, אין גם זרימה של חומרים אורגניים מבחוץ. חומר אורגני שנופל לתוך המים שוקע לקרקעית הביצה, שם הופך לכבול. בזמן הפירוק הכבול יוצר גז מתאן. למה אני מספר זאת? כי… כל כמה זמן מרבד גדול של כבול מתנתק מקרקעית הביצה והגז גורם לו לצוף מעלה, אל פני המים. כשהכבול יוצר אי צף זרעי עשבים נובטים על האי, והשורשים של העשבים קושרים את הכבול יחד ומייצבים אותו. אחרי כמה זמן נובטים צמחים אחרים על האי, שהפך ליציב, ואף עצים גדלים על באייפ הגדולים יותר. “אוקיפינוקי” באינדיאנית המקומית פרושו “אדמה רוטטת” מכיוון שהאיים הצפים רוטטים כשהולכים עליהם. על הדרך סיפר לנו מאט המדריך ששבט האינדיאנים המקומי כבר כמעט ולא קיים. הוא התגאה שהוא נצר לשבט המקומי והוא גאה להיות חלק מההסטוריה המקומית ולהדריך על המקום המיוחד הזה.

במאה ה-18 ניסו לייבש את הביצה על מנת לכרות אותה, ועשרות אלפי אסירים הובאו כדי לחצוב תעלה גדולה שתנקז את הביצה. בגלל מבנה הביצה הפרוייקט התברר כלא ישים, אז ניצלו את הביצה והתעלה שחצבו כדי לכרות את עצי הברוש הנשירים שייחודיים לביצה זו, כי הם היו עמידים במיוחד בפני רקבון והיו מבוקשים במיוחד. היום ישנם מעט מאוד עצים עתיקים מסוג זה שגדלים בביצה.

התחלנו בשיט לתוך הביצה במרכז התעלה המלאכותית. בצידי התעלה צמחו עצי ברוש מרשימים מלאים בהמוני טילנדסיות. חלק מהטילנדסיות עדיין פרחו ויכולנו למצוא פרחים ירוקים קטנים לצד תרמילי זרעים. הפרחים היו מזעריים – הופתענו עד כמה.

המעבר בתעלה היה כמו שער לעולם אחר, קסום ומלא פיות וגמדים. במהרה גילינו שהפיות מלאות בשיניים חותכות, ולא רק הצמחים משחררים לטרף…

בסיסי עצי הברוש הייחודיים לביצת אוקיפינוקי. נראה מפחיד?

תנין מזהיר אותנו להתרחק בביצת אוקיפינוקי

מדי פעם ראינו תנין במים (אליגטור בלועזית ולא קרוקודיל). הגענו לקראת סוף עונת הרביה שלהם אז מרבית התנינים הבוגרים הגדולים לא היו באזור אלא עסוקים (המבין יבין). התנינים שראינו היו בני 7 לכל היותר (יודעים לפי אורך האף).

בשמורה ראינו גם דייגים ואנשים ששטו בקייאקים. בשמורה זו מותר לדוג. עקב ציד תנינים מוגזם בעבר הם הגיעו כמעט לידי הכחדה, מה שהביא לעודף אוכלוסיה של דגים והיום מאפשרים לדייגים לדוג כחלק מדילול אוכלוסיית הדגים. לאחר עצירת ציד התנינים האוכלוסיה שלהם התאוששה והיום יש למעלה מעשרת אלפים תנינים בשמורה. אל תסתובבו לבד במים…

כשהבטנו לעבר מספר איים צפים מכוסי עשבים התחלנו לראות מכסים מוכרים מבצבצים מעל העשבים – שופריות החלונות S. minor גירסת אוקיפינוקי. שופרית החלונות זן אוקיפינוקי ידועה בגודל המרשים שלה ביחס לזן הרגיל.

בינות צילום אנפות ותנינים שאיימו עלינו, מצאנו עוד ועוד שופריות חלונות וטלליות אינטרמידיה D. intermedia .לא ראינו פרחים רבים של שופריות ונראה שהטלליות רק התחילו לפרוח. צבע הטלליות אדום חזק תחת השמש היוקדת. שמנו לב שבעוד השופריות גדלות גם במרכזי האיים הצפים, עיקר הטלליות היו על גדות האיים, היכן שיש פחות צמחיה מתחרה. השופריות שצמחו על הגדה היו לא פעם עם הריזום בתוך המים.

פרח סגול!!! ראיתי פרח סגול במים! עצרתי את הסירה והתקרבנו לפרח הסגול. מאט הסתכל עלי כאילו נפלתי מהשמים – מה זה הכוונה פרח סגול? ברור שיש… נאדיד פורפוריאה U. purpurea צפה לה במים לידנו – מרבדים שלמים שלה! אין מילים לתאר את השמחה שמצאנו שני סוגי נאדידים. מאט אמר שבדרך כלל המים מכוסים בפרחים סגולים וצהובים, אך כרגע יש הרבה פחות משום מה. הוא אמר שהיתה שנה שחונה יחסית, וייתכן וזה השפיע.

המשכנו לשוט ולהינות ממגוון הסחלבים, השופריות, הנאדידים, שושני המים ועוד ועוד צמחים (כן, גם תנינים וציפורים). זכינו לראות את כל שלבי האיים הצפים, החל מהרגע שגוש כבול משתחרר וצף כלפי מעלה ועד לאיים הבוגרים הענקיים. היה מפתיע לראות את היערות שהתפתחו על האיים הצפים מכבול. הם ממש תמכו בעצים בגובה של עשרות מטרים. השיט בביצה הזו היא כמו חלום בעולם אחר, פראי ומוזר. חזרנו לתחנת המוצא לאחר כארבע שעות שיט, וסיימנו את החלק העיקרי של הסיור בביצה.

לביצה יש כביש עוטף שממנו ניתן לצאת לסיורים רגליים, אך גם נסיעה עליו מאפשרת מבט על היער שעוטף את הביצה. לאורך הכביש מצאתי עוד שופריות וטלליות בתעלות שסובבות את הביצה. כדי לצלם את השופריות הלכתי לאורך הכביש בצמוד לתעלות, והאמינו לי – נשמתי קפצה מגופי כשתנין בוגר גדול קפץ מהתעלה לגדה ממול ותפס צב בפה מספר מטרים ממני. זה היה תנין “מסומן”, שהשתתף במחקר ארוך טווח שנעשה בביצה, ועל זנבו סימון אדום. התנין היה גדול – באורך של למעלה משני מטרים, וקולות נסיון פיצוח שריון הצב נשמעו – קררררק, קררררק…. השיניים של התנין החליקו על שריון הצב. מאט המדריך סיפר לנו קודם לכן שצבים אלו הם היצורים היחידים שיכולים לשרוד נסיון אכילה על ידי תנין, ולעיתים קרובות התנינים מתייאשים מהם. במשך חצי שעה התנין ניסה לאכול את הצב, וראינו את רגלי הצב מבצבצים מצידי פה התנין זזות כל העת.

בשלב כלשהו המשכנו בנסיעה והשארנו את התנין להתמודד לבד מול הצב. יצאנו מביצת אוקיפינוקי עם חוויות וזכרונות מרשימים, מביצה שלא ראינו כמותה עד אז, או מאז.