נאדיד המים

נאדיד המים הוא נאדיד מיימי צף, ולו גבעול מרכזי, אשר ממנו גדלים עלים, שלוחות ומלכודות לאורך הגבעול. נאדיד המים צף מתחת לפני המים במקווי מים רדודים בעומק של עד 1 מטר ובעלי מים חומציים עומדים או עם תנועת מים איטית. הצמח אוהב לצמוח במים פושרים עד חמימים, אך לא במים קרים. השלוחות היוצאות מהגבעול המרכזי, מתפצלות הלאה, ובאורך שיכול לעבור 50 סנטימטרים, בעובי של 0.3-1 מ”מ. לעלים עצמם צורה וגודל משתנים, ויכולים להגיע לגודל של עד 4 סנטימטרים. בחורף, בעת ירידת טמפרטורות ומפלס המים, נאדיד המים יוצר ניצני חורף – הנראים כמו פקעת דחוסה ביותר של ענפים, הנקראים באנגלית Turion. ניצני נאדיד המים יכולים לשרוד גם על אדמה יבשה, בצל, ועם עליית מפלס המים או הפשרתם הם יתפתחו לצמח חדש.

נאדיד המים נמצא במקומות מסויימים בסכנת הכחדה, אך בעולם ככולו הוא איננו בסכנת הכחדה. בישראל, אוכלוסיית הנאדיד נכחד לחלוטין בעקבות ייבוש ביצת החולה. ישנן שתי סיבות עיקריות לאובדן אוכלוסיות בעולם – ייבוש אזורי מחייה על מנת לפתח אזורי מחייה לבני אדם, וכן תחרות מול הנאדיד העדין, שהינו זן פולש יותר אגרסיבי, החי באותם התנאים. כמו כן, ישנן עופות המעדיפות להיזון מצמח זה על פני מינים אחרים של נאדיד. באזור מזרח התיכון, ניתן למצוא את נאדיד המים גם במדינות נוספות, דוגמת טורקיה ואירן.

בספרות רבה היסטורית, ישנו בלבול בין נאדיד המים, לבין זנים אחרים. מכאן, שאין מחקר רב מהימן מהשנים שקדמו לספרו של פיטר טיילור. זנים רבים שזוהו בעבר כשמות שונים התגדלו כמופעים שונים של נאדיד המים, בעוד שתמונות ואיורים של נאדיד המים הראו למעשה נאדידים אחרים.

ניתן להבדילו מהנאדיד העדין לפי גודל השפה העליונה – לנאדיד העדין יש שפה עליונה גדולה, הנמצאת בזווית של כתשעים מעלות לשפה התחתונה, בעוד לנאדיד המים שפה עליונה קטנה, ובזווית חדה יותר.

אפשר להבדיל בין נאדיד המים לנאדיד וולגאריס U. vulgaris לפי מספר הבדלים, כשהבולטים שבהם הם:

• לנאדיד המים שפת עלה בעלת שיניים, עם שערות קצרות היוצאות מקצה השיניים, בעוד שלנאדיד וולגאריס שפת עלה חלק, והשערות יוצאות ישירות ממנו.
• חלקו העליון של עלה הכותרת של נאדיד המים חלק, בעוד שחלקו העליון של עלה כותרת נאדיד וולגאריס מכוסה פלומת שערות.