מלכודות בצמחים טורפים

תקציר

צמחים טורפים גדלים בדר”כ במקומות דלים בחומרי הזנה. חלק ממקומות אלה כוללים ביצות, מדברים, באזורים קפואים, ואפילו על עצים. בניגוד לצמח רגיל שמקבל חומרי הזנה מהקרקע, פיתחו הצמחים הטורפים מלכודות ללכידת חרקים ועיכולם, וכך הם אינם תלויים בחומרי הזנה מהקרקע. כדי לפתח את המלכודות, במרבית הצמחים הטורפים עלי הצמח עברו “הסבה” – התמחות כלשהי, שתאפשר לצמח לקבל את חומרי ההזנה מהחרקים.

מלכודת פעילה

מלכודת פעילה הינה מלכודת המגיבה לגירוי כלשהו, אשר מפעיל את המלכודת, וגורם ללכידת החרק. המלכודת הכי מפורסמת היא של צמח הדיונאה, אשר מורכבת מעלה רגיל רחב, ואליו מחוברים שני עלי המלכודת.

בחלקו הפנימי של כל עלה מלכודת ישנן שלוש שערות. כאשר חרק נוגע פעמיים בשערות, שני העלים נסגרים במהירות על החרק, ולוכדים אותו. ככל שהחרק נאבק יותר, כך הוא נוגע בשערות יותר, והמלכודת נסגרת יותר חזק מסביבו.

למה פעמיים? כי אם טיפות גשם, רוח או חתיכת לכלוך נוגעים בשערות, חבל על הפעלת המלכודת.

עם זאת, הדיונאה הוא לא הצמח היחיד עם מלכודת פעילה. למשפחת הנאדיד (Utricularia) יש שלפוחיות ובתוכן יש וואקום. כאשר חרק קטן נוגע בשערות הפעלה הנמצאות אל מול דלת המלכודת, הדלת נפתחת והחרק נשאב במהירות לתוך השלפוחית. פעולת השאיבה היא מהירה ביותר – פחות ממאית השניה.

בישראל היו בטבע בעבר שני מיני נאדיד, אשר תפוצתם היתה בעיקר בעמק החולה ובשרון, אך אלו נכחדו, ולמיטב ידיעתי לא נעשו פעולות להחזרתם לטבע. מיני נאדיד אלו הם נאדיד המים (U. australis) ונאדיד עדין (U. gibba). עוד על מינים בסכנת הכחדה אפשר לקרוא באתר הצמחים בסכנת הכחדה.

מלכודת נפילה

מלכודות נפילה ידועות בעיקר בקרב שלושה זנים עיקריים – כדניות, שופריות והליומפורות.

מדובר בעלה דמוי כוס, עם או בלי כיסוי, אשר מכוסה בשערות וחומרים חלקים. השערות בדרך כלל מכוונות לפתח המלכודת, ומוליכות חרקים לתוכה. בתוך המלכודת ישנן שערות מכוונות כלפי מטה, המקשות על חרקים לצאת. חלק מהחלק הפנימי של המלכודת מצופה בחומרים חלקים, אשר מונעים מחרקים להתפס על דופן המלכודת, ולטפס החוצה. בדרך כלל יש בתוך המלכודת נוזל עם אנזימי עיכול אשר מפרקים את הקורבן. חומרי התזונה נספגים חזרה בעלה. בחלק ממלכודות הנפילה אין נוזל מהצמח עצמו, והצמח מסתמך על משקעים שיספקו את הנוזל – לדוגמא בשופרית סגלגלה.

מלכודת דבק

כשמה כן היא – עלים המכוסים בסוכר דביק עם אנזימי עיכול.

בטלליות, מסביב לחלק מהעלה ישנן שערות, אשר בקצוות עיגולי דבק נוצץ.

חרקים נמשכים לעיגולים מנצנצים אלה, הנראה כמו טיפות מים מזמינות, אך כאשר הם נוחתים הטעות הגדולה מתגלה. ככל שהחרק מנסה להשתחרר, כך הוא בא במגע עם יותר שערות, ומתכסה ביותר דבק.

חלק מהעלים הדביקים כוללים יכולת תזוזה כלשהי, כמו בטללית קפנסיס, וכאשר החרק נאבק בדבק, העלה אט-אט מתקפל סביבו, ולוכד אותו יותר בחוזקה. כבר יצא לי לראות יתוש שהקריב רגל על מנת להשתחרר.

העלים מפרישים אנזימים המפרקים את החרק, והנוזל העשיר בחומרי הזנה נספג חזרה לתוך העלה.

בחמאיות, כל העלה מכוסה בדבק, וחרק הנוח על העלה, בדר”כ לא ממריא שוב.