אני מקבל מדי פעם שאלות בנוגע לפרח שופרית, מה מבנה הפרח, ואיך להפיק זרעים.
בגלל הצורה הייחודית של פרח השופרית, לא תמיד ברור מה תפקיד כל חלק פרח, ואיך אפשר להאביק את הפרח. בפוסט זה אסביר על המבנה המיוחד של פרח השופרית, כיצד להאביק אותו, וכיצד להפיק זרעים ממנו.
חלקי הפרח
פרח השופרית מורכב מאותם החלקים כמו כל פרח אחר, אך בצורה מיוחדת.
בניגוד לרוב הפרחים, הפרח יהיה בעל זוית כלפי מטה, ולא כלפי מעלה.
פרח השופרית מכיל הן איברים זכריים (אבקנים), והן איברים נקביים (שחלות). זאת בניגוד, לכדנית, לדוגמא, אשר בה לכל צמח יהיה פרח זכר או פרח נקבה, אך לא שניהם.
בשופרית ניתן לבצע האבקה עצמית לפרח, אך יש לזכור שלאורך דורות הדבר מחליש את הצמח. היות וצמחים רבים הנמכרים בצורה מסחרים מתקבלים מייחורים, יש לזכור שהם יהיו בעלי זהות גנטית, ולכן האבקה מצמח אחר שנרכש מאותו המקום, בדר”כ שקול להאבקה עצמית. עם זאת, ייחורים היא הצורה לשמור על מופע כלשהו בצמחים רבים, ללא שינוי גנטי.
החלק העליון של הפרח יהיה בעל חמישה עלים קטנים יותר – אלה הם עלי הגביע.
מבסיסם, ומתחתם, יוצאים חמישת עלי הכותרת. אלה יהיו ארוכים יותר, אך עדינים יותר, ופעמים רבות הם יהיו בעלי הצבע הייחודי של הצמח.
ממרכז הפרח יוצאת מעין מטריה הפוכה, ולה חמישה חלקים הפונים מעלה. אלו הם העלי, ובקצה של כל אחד מהם ניתן להבחין במעין קוץ – זוהי הצלקת.
בבסיס המטריה ההפוכה, במקום בו היא מתחברת לעלי הכותרת, ישנו חלק בצורת פלפל ירוק ומחוספס – זוהי השחלה, ובתוכה ייתפתחו הזרעים.
השחלה עצמה מוקפת בזירים רבים עם אבקנים. האבקה עצמה, כאשר תבשיל, תיפול אל תוך החלק הפנימי של העלי (המטריה ההפוכה), ושם יחכו לחרקים שייכנסו לפרח. מבנה הפרח מביא לכך שהחרקים הנכנסים פנימה לא משתפשפים באבקה עצמה בכניסה, אך בדרכם החוצה הם ישתפשפו באבקה, ויישאו אותה אל הפרח הבא. כך הפרח מונע האבקה עצמית.
פעולת ההאבקה
ראשית, בכל מצב של האבקת פרח, מומלץ לדעת מראש מהו הזן שאותו אתם מאביקים, ומאיזה צמח מגיעה האבקה.
אם אתם מתכוונים להאביק שופרית, על מנת לקבל צמח טהור מההורה, או הכלאה ספציפית של שני זנים, מומלץ לעטוף את הפרח ברשת ניילון (כמו גרביון), על מנת למנוע האבקה שגויה על ייד חרקים. אבל אם אתם סתם רוצים זרעי שופרית, ללא מטרה ספציפית של יצירת זן טהור, אז אין בעיה להשאיר גם לטבע מקום בהפריה.
על מנת לבצע האבקה, יש צורך במכחול צר ועדין, ולא גס. מכחול כזה אפשר לרכוש בחנויות לציוד אומנות. מטרת ההאבקה היא לחקות את פעולת ההאבקה על ידי חרקים, אך באופן שיבטיח מספר גדול יותר של זרעים.
אני מתחיל בהאבקה מייד כשעלי הכותרת נפתחים, ולמשך כשבוע וחצי-שבועיים. זאת בגלל שבפרח השופרית, בניגוד לדיונאה, לא תמיד ניתן לראות אם השחלה הבשילה והצלקת מוכנה לקליטת אבקה.
אני מושך בעדינות את עלי הכותרת אחורה, וחושף את האבקה שהצטברה בתחתית העלי (המטריה ההפוכה).
אני מכניס את המכחול פנימה, ואוסף מעט מהאבקה עליו.
כעת אני מעביר את האבקה לצלקת, ומלטף אותה מעט ובעדינות עם המכחול, כדי למרוח את האבקה עליה. על מנת להצליח אני חוזר על פעולת ההאבקה כל יום, רצוי פעמיים ביום. אני משתמש לכל זן במכחול אחר, על מנת לקבל זנים טהורים, ולא הכלאות לא רצויות.
לאחר כשבועיים-שלושה עלי הכותרת מתחילים להתייבש וליפול. בשלב הזה ניתן להפסיק בפעולת ההאבקה.
הבשלת הזרעים נמשכת מספר חודשים. ניתן לזהות שהזרעים מוכנים כאשר השחלה הופכת לחומה וקשה, ומתחילה להתבקע.
בשלב זה אפשר לקטום את הפרח, לפתוח את השחלה, ולאסוף את הזרעים.
את הזרעים יש לשמור במקרר.
זריעה
זיכרו שצמח השופרית דורש פעמים רבות סטרטיפיקציה בתנאי קור.
סטרטיפיקציה הינה תהליך שהזרע עובר, על מנת להוריד את “ההגנות” שלו, ולמעשה מכין אותו לנביטה.
מומלץ לזרוע את הזרעים בתערות צמחים טורפים, ולהשאיר את הזרעים בחורף בחוץ, באור בהיר לא ישיר. עוד על הכנת תא נביטה וזריעה אפשר לקרוא בפוסט על הכנת תא נביטה.
באביב צפויה נביטה של הזרעים ודור חדש של שופריות יתפתח.
התפתחות הפרח לאורך זמן
