(Last Updated On: 20/11/2023)

כנס האגודה הבינלאומית של צמחים טורפים – יפן 2023 – חלק רביעי – ביקור במצוק בית גידול חמאית Pinguicula ramosa​

ביום האחרון שלנו לסיורים במסגרת הכנס, עלינו במעלה הר אל מצוק בגובה 1,000 מטר, כדי לבקר בבית גידול חמאית Pinguicula ramosa

אנשי האגודה מחפשים חמאיות על מצוק

הטיפוס

ביום האחרון במסגרת כנס האגודה הבינלאומית של צמחים טורפים נערכנו בקבוצה מצומצמת לטיפוס במעלה הר, אל מצוק בגובה 1,000 מטרים, שם גדלות חמאיות מסוג Pinguicula ramosa.

חמאית זו גדלה רק בשני אזורים ביפן, ונחשבת כחמאית מוגנת ובסכנת הכחדה עקב גניבת צמחים מהסביבה הטבעית. עוד על החמאית אכתוב בפוסט ייעודי על הצמח הזה. עקב השטח המצומצם שבו הצמח גדל, הסיור הוגבל מראש בכמות המשתתפים ומרבית המשתתפים בסיור זה היו מבקרים זרים ביפן, כמונו.

את המסע לנקודת “הזינוק” התחלנו בעיר טוקיו, שם כל חברי המשלחת בילו את הערב הקודם. מסע ברכבת מטוקיו לעיר ניקו ומצאנו את עצמנו למרגלות הרים מדהימים, בעיר מתויירת בעלת מקדשים רבים.

מתחת הרכבת בניקו שתי נהגות יפניות חברות האגודה היפנית של צמחים טורפים הסיעו אותנו בקבוצות של 3 נוסעים ברכבן הפרטי (רכב יפני = קטן!!!) אל מרגלות ההר. הכביש לנקודת ההתחלה עבר בתוך יער מקסים, והסתיים במחסום שהוצב עקב סגירת הכביש לתנועת רכבים, למעט משאיות עבודה.

 

כשהגענו לנקודת ההתחלה רוב המשלחת כבר התחילה לטפס במעלה ההר. במשך כמעט שלוש שעות הלכנו לאורך כביש צר ומפותל שעבר בתוך יער קסום. שרכים ירוקים צמחו בכל מקום, נר לילה ורוד, ועוד מגוון צמחים קסומים שמזכירים את הנוף מהסרט “המסע המופלא” (Spirited Away) או הנסיכה מונונוקי (Princess Mononoke). בין שלל עצים ירוקים פתאום רואים עץ ורוד במעלה מדרון.

כמרבית המקומות שראינו ביפן, גם כאן לא ראינו כלל דשא או עשבים על קרקעית היער. במקום זאת הטחב והבמבוק הנמוך גדלו וכיסו את הקרקע.

הכביש שהלכנו לאורכו היה ארוך מאוד, ומפותל וללא פניות. על מנת להגיע לסיומו, רוב הכביש היה עליות ומורדות, כאשר העליות עלו על המורדות (צריך לעלות את ההר…). מקטעים של 30 מעלות היו נפוצים בכביש, ורובנו עצרנו אחרי שעה וחצי של הליכה במקום עם שולחן פיקניק שהשקיף על פני ערוץ הנחל מטה. לאחר עצירה של רבע שעה להתרעננות, המשכנו במעלה ההר.

לאחר כשעה נוספת הגענו פתאום לסוף הכביש. כמו באגדות שהכביש פשוט נעלם, כך גם כאן הכביש בבת אחת הפך לחלק מהיער. בחלקו הרוס, בין שברי האספלט גדלו שיחים רבים. סלעים שנפלו מהמצוק שמעלנו כיסו את הכביש, והיה עלינו לעבור בינהם או מעליהם, על מנת להתקדם.

בשלב מסויים גם הכביש ההרוס נעלם לחלוטין, ועברנו לטפס בתוך היער, על צלע ההר. האדמה שמתחת לרגלינו היתה בזווית כלפי ערוץ הנחל, והיה עלינו ללכת בזהירות רבה, על מנת שלא להחליק. זו הנקודה שרובנו נזכרנו בטופס ויתור האחריות שחתמנו עליו טרום היציאה לסיור הזה…

האדמה הלחה והמשוחררת לא תרמה לתחושת הבטחון שלנו, ורבים מאיתנו עבר לשיטות הילדות לירידה במורדות – לשבת על הישבן ולהחליק מטה, או להשתמש בברכיים לטפס…

לאחר חצי שעה נוספת של טיפוס בשטח, הגענו למצוק וראינו את החמאיות המדוברות.

כשהגענו לצוק, תחילה מצאנו חמאית אחת שגדלה בגובה הראש שלנו, מבצבצת מתוך הטחב שגדל על הצוק כצמו. לאחר כמה עשרות סנטימטרים עוד חמאית בודדת. הגענו לתחילת בית הגידול של חמאית Pinguicula ramosa.

על המדף שלאורך המצוק התפזרנו כולנו, תוך שאנחנו נוקטים בזהירות מירבית שלא להחליק כלפי העמק שמתחתנו על פני החול הרך. חלקנו עבר למצוא צמחים נדירים אחרים פרט לחמאיות, כאשר רובנו פשוט נהנינו לראות את החמאיות ואת הנוף שנשקף אלינו.

לכל אורך המצוק יכולנו להבחין ואף להרגיש מים מטפטפים עלינו, לאחר שזרמו על המצוק ממעלה ההר. מי הגשמים שירדו באזור פסגות ההר פשוט זרמו על פניו או קרוב מאוד לפני השטח על גבי הסלע הקשה, מתחת לטחב. לחות זו הינה המאפשרת לחמאית לגדול בסביבת גידול זו, ושוטפת את המינרלים העלולים להצטבר בתוך הטחב.

את עיקר החמאיות מצאנו לפי עמודי הפריחה הרבים שכל חמאית הוציאה – אחת מנפלאות חמאית זו (אפרט עוד בפוסט ייחודי על החמאית). כל עמוד פריחה אחד יכול להתפצל עד ל-16 עמודי פריחה, כשבסוף כל עמוד פריחה פרח בודד. כאשר מביטים מהצד על עמודי הפריחה לא יכולתי שלא להזכר בצוואר דרקון מתוך סרטי גודזילה.

החמאיות גדלו על הצוק האנכי, כאשר השורשים המעטים אחזו בטחב ועיגנו את החמאית לצוק. כאשר הגענו לאזור עם עיקר המושבה, של מספר סנטימטרים יכולנו למצוא חמאית. חלק מהחמאיות רק התחילו לבצבץ מתוך הטחב עם תום תרדמת החורף, ואילו אחרות היו בפריחה מלאה ועלים מלאי טרף.

 

 

הצוק שבו היינו הינו רק אחד משני בתי גידול של החמאית, כאשר בית הגידול השני לא היה רחוק במיוחד מאיתנו. רק הבידוד של הצוק איפשר לחמאית לצמוח יחסית ללא הפרעה, וללא גניבת צמחים מהטבע.

הטמפרטורה מסביבנו היתה נעימה מאוד, סביב 20 מעלות, עם בריזה עדינה, כך שאפילו לא היה חם מהמאמץ הרב שעברנו על מנת להגיע לבית הגידול. הכובעים על ראשינו עזרו לנו להגונן הן מקרני השמש הבהירים והן מטיפות מים שהמשיכו לטפטף על הראש (ועל המצלמות שלנו) מהצוק שבלט מעלינו.

כאשר עצרנו לרגע והפננו את מבטנו אל עבר העמק, התגלה לעיננו מראה מרהיב. עמק נרחב ועמוק שמכוסה יערות, כאשר מהצד השני פסגות הרים מכוסי עננים. בתחתית העמק זרם נחל אשר היה מלא במי הפשרת שלגים. הרגשנו שאנחנו בעולם אחר, שבו אין נפש חיה למעט הצוות הקטן שלנו. הבידוד שלנו מהעולם המחיש עוד יותר הן את יופי הטבע הפרעי של יפן, והן את השלכות ההחלקה אל תוך העמק שמתחתינו.

 

לאחר כשעתיים (לרובנו) התחלנו להרגיש שהשמש מתחילה להיות מעט נמוכה, והתחלנו במסע חזרה. אמנם רוב הדרך לזרה היתה בירידה, אך לאחר העליה בכיוון הצוק, רבים מאיתנו (כולל אני) התקשו לעמוד בקצב המהיר שהתחלנו בו. אט-אט שלפנו את מקלות ההליכה שלנו, על מנת לעזור בבלימה בדרך מטה. בדרך מטה עצרנו לעיתים תכופות לנוח, וניצלנו את ההזדמנות להביט מעט יותר מקרוב בצמחים המרהיבים שגדלים סביבנו בתוך היער.

לאחר כשעתיים הליכה מטה, הגענו שוב אל נקודת הזינוק, ומשם נסענו בסבבים חזרה אל תחנת הרכבת של ניקו, ולטוקיו. כאשר הגענו לתחתית הרגשנו שביצענו מסע שמעט מאוד אנשים ביצעו וביקרנו במקום שאליו הגיעו רק כמה מאות אנשים עד עתה. הרגשתי כאילו לקחתי חלק במסע המופלא, ויצאתי מלא חוויות.

בשנת 2024 יתקיים הכנס הבא של האגודה הבינלאומית של צמחים טורפים (בויינה, אוסטריה), ורבים מאיתנו שנפגשנו ועברנו את החוויה יחד כבר קבענו להפגש שוב בכנס. נשארתי עם טעם של עוד, וכולי תקווה שהסיורים המתוכננים בכנס הבא יהיו לא פחות מרשימים.

גלריית תמונות -ביקור במצוק בית גידול חמאית Pinguicula ramosa

מאמרים נוספים לקריאה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Your compare list

Compare
הסר הכל
השוואה
0